מה קורה לנו בגוף כשאנחנו מביטים בעיגול של השמש בדיוק ברגע שבו הוא נוגע בים, ובמשך ארבע דקות תמימות שוקע לתוכו בגווני כתום וסגול? או כשבאמצע הדרך מתגלה לפנינו פינה מוצלת ונעימה, כאילו חיכתה רק לנו שנגיע. כשהעשבים הארוכים זזים עם הרוח ופרפר מופיע לדקה ונעלם. איך קוראים לתחושה הייחודית הזאת שמתפשטת אז בגוף? 

 

עשרות מחקרים כבר הוכיחו את הקשר שבין יציאה אל הטבע לבריאות נפש האדם. הסביבה הירוקה תורמת להתמודדות עם לחצים, חרדה ועייפות ומעודדת יצירתיות אצל מבוגרים וילדים כאחד. במדינה קטנה ומורכבת כמו ישראל – לא פעם אנו זקוקים בדיוק לזה – זמן עצירה בטבע, זמן של חיבור מחודש לעצמנו, גילוי והבנה שלא היו מתחוללים בשום מקום אחר.

 

אז למה זה קורה? הנה ארבע סיבות: 

1. בטבע כולנו שווים – כשאנחנו צועדים בטבע אנחנו לא טובים יותר או פחות מאנשים אחרים ובוודאי שלא מהחיות שזהו ביתן הקבוע. מאפיינים כמו דת, גזע, מין או השתייכות לכל קבוצה באשר היא – פחות משנה בטבע. הרבה יותר קל לחוש חלק קטן ממשהו גדול בהרבה, להרגיש בנוח עם העובדה שהעולם גדול יותר מאיתנו כפרטים.

 

2. אף אחד לא שופט אותנו בטבע – בעידן הרשתות החברתיות אנו חשופים לביקורת יומיומית. התרבות שסביבנו מבקשת לדרג את התמונות, המחשבות והמקוריות שלנו בלייקים ותגובות. גם אם אנחנו אנשים שלרוב נמנעים משיתוף וקנאים לפרטיותינו – לא פשוט למצוא מקום סטרילי לחלוטין מהשפעות אלו. אלא שלטבע יש חוקים משלו, והם ממש לא דומים לחוקי האינסטוש.

 

הטיול בטבע מזמין אותנו להתנתק מהמכשירים. הקליטה, אם ישנה – חלשה, ומסלול ההליכה מצריך מאיתנו ריכוז וזהירות. העצים והאבנים תחת רגלינו דוממים. את שפת החיות סביבנו אין אנו מבינים. ואנו מוגנים לחלוטין מכל סוג של שיפוט חיצוני. נדיר ככל שזה יהיה – הטבע מזמין אותנו להתבונן פנימה מבלי שאיש מבחוץ יחווה עלינו את דעתו. “אמא אדמה” פורסת לפנינו מסדרונות ארוכים ובטוחים, בהם נוכל להכיר וללמוד את עצמנו מחדש. 

אסתי נועלת סנדלי שורש בנחל

אסתי נועלת סנדלי שורש בנחל

3. הטבע מאפשר עצירה מ”המירוץ” – נכון, כל אחת ואחד יכולים לבחור את ה”גילטי פלז’ר” שעושה להם טוב ומהווה עבורם בריחה רגעית מג’ונגל הבטון. יש מי שיניח את העט וירוץ לבלות בקניון ויש מי שתעדיף לצפות בנטפליקס עד שהמוח יירגע מהעבודה האינסופית במשרד. ובכל זאת – יש משהו בטבע שמאפשר עצירה אחרת ממירוץ העכברים.

 

היופי הפראי כל כך שונה במהותו מהנוף האורבני, וזה כשלעצמו מאפשר לעיניים שלנו לנוח מהמציאות השוחקת. מחקרים מצביעים כי יציאה אל הטבע, לעומת שיטוט בעיר סואנת – מעודדת את המוח שלנו לחשוב בצורה חיובית יותר, ומסייעת בהורדת רמת הקורטיזול בדם – הורמון המופרש בעת מצבי לחץ (ואל תנסו להכחיש שגם לכם היו כמה ימים לחוצים השבוע…).

 

4. הטבע מלמד אותנו על החיים – במהלך הטיול אנחנו נתקלים באינסוף דימויים מהם ניתן ללמוד על חיינו הפרטיים והקולקטיבים כחברה. כך למשל – מאגר מים יכול לעורר בנו מחשבה על האופן שבו אנו מזינים את עצמנו, על המקורות שמהם אנו שואבים כוח בחיינו ואפילו על אופן חלוקת המשאבים בקהילה שבה אנו חיים. פרח נובל או פגר של חיה יכולים להוות עבורנו טריגר לאובדן שחווינו. לסייע לנו להתעמת עם המציאות ולקבל את מחזוריות החיים. אנו עלולים (ואף מקווים!) לחזות במהלך הטיול במראות עוצמתיים – שיזכירו לנו כמה אנו קטנים לעומת העולם הפראי. מחשבות כאלו מגיעות לעיתים כשלמולנו ניצב מפל מים אדיר מימדים, או כשאנו מעפילים לבסוף לפסגת הר והנוף משם לא דומה לשום דבר שראינו לפניו.

 

המפגש של אנשי הציוויליזציה מהעיר או מהקיבוץ עם הטבע הפראי – יכול להוות נחמה והבנה טובה יותר של העולם. לסייע לנו לגבש תובנות חדשות על חיינו ולעודד אותנו לקבל את חוסר השלמות שבהם. התהליכים הללו יכולים להתבצע באופן מודע או לא מודע. ובין אם נרצה או לא – הטבע מהווה עבורנו מראה של המציאות.

 

בקיצור – הגיע הזמן להחזיר את החליפה לקולב, להוציא את סנדלי השורש ולצאת לסיבוב בטבע. מבטיחים לכם שתחזרו הרבה יותר רגועים ושלווים. ואם תעשו גם מדיטציה קטנה על הדרך כשהרוח מלטפת את הפנים זה בכלל יעזור.